טיול קונדיטוריות בפריז

אז מאיפה להתחיל?

אזהרות: הפוסט אינו מתאים לחולי סכרת, צליאק, בעלי לב חלש, נשים בהריון ואנשים שנמצאים בתהליך של שינוי אורח החיים,

וגם – פוסט ארוך וחופר במיוחד – אין מה לעשות – תתמודדו. אתם יודעים שמטבעי אני לא חופרת.

(זאת אומרת מטבעי אני דווקא כן, אבל בבלוג לא)

פריז היא – לדעתי – העיר המדהימה בעולם.

נכון – יש את ניו יורק וברצלונה ולונדון, אבל לפריז יש שילוב מטורף של יופי ואופי.

הצרפתים – אתם יודעים, אני לא אוסיף.

הרחובות, הכנסיות, ההיסטוריה, הטפטים בחדר במלון, הקונדיטוריות – הכל לטובתם.

כיוון שהייתי בה כבר עשר פעמים בעשור האחרון (סיפור ארוך),

אני מרשה לעצמי לדלג על הנוטר-דאם ולגשת לעיקר – הפטיסרי – השוקולדים – המאפיות.

אם זה גם התחביב שלכם – לכם ורק לכם מיועד הפוסט הזה.

הייתי רק שלושה וחצי ימים – זה ממש לא מספיק,

מצד שני – כמות הסוכר שאכלנו (אחותי ואני) מתאימה לשבועיים…

אני כותבת רק על המקומות שביקרנו בהם, לצערנו – משאירות עוד הרבה מקומות לפעם הבאה.

בכל מקום קנינו רק דבר או שניים (או שלושה) וגם זה – לצערנו…

יאללה – מתחילים:

נחתנו בצהריים והיינו בלחץ רק מדבר אחד: האם נספיק להגיע לג'אק ז'אנין Jacques Genin
אחד המקומות היפים והמפנקים. אזור ישיבה עם כורסאות (נדיר אצל שוקולייטירים), מלצרים מפזזים וכוסות גבוהות של מים.

בחרנו בעוגת סנט אונורה: עלי מילפיי פריכים חמאתיים ומושלמים ועליהם:

3 פחזניות ממולאות ב: קרם שוקולד, קרם בננה וקרם קרמל שהיה מעולה והטוב מהשלושה.

ליידם פס עבה של קרם אנגלז וקצפת וניל – וואו

היום השני בבוקר נפתח בארוחת בוקר בסניף מתוק של הרשת המעולה "לה פן קוטידיאן".

אכלנו שם כריך פתוח ומקורי של לחם דגנים, ממרח אבוקדו, שעועית לבנה, קוביות עגבנייה טרייה, וגרעיני דלעת וחמניה –
שילוב שמעולם לא היה עולה על דעתי – אך הוא היה מוצלח בריא וטעים!
דקה הליכה ואנו בפטיסרי La Patisserie des Reve
>הממוקמת בסן ג'רמן, המקום עצמו מעוצב בצורה מאד מודרנית ויפהפייה, עם כבוד רב לתצוגת העוגות.
(סליחה על השימוש במילה "עוגה" – עוד אין בעברית מילה שתתאר את הדבר…) ממש מוזיאון.
היה מאד קשה לבחור אך כיוון שהשעה עוד הייתה מוקדמת, בחרנו לטעום את המאפים.
>טארט ליים קומבאווה – קפיר ליים מיוחד – טארט אלגנטי ופוטוגני מאד, עם שכבת שוקולד לבן מוברשת בליים.
הבצק היה בטעם לימון גם הוא, ומעט יבש, אך המילוי היה טעים וביחד – כיף.
 

החצפנו וקנינו גם מקרון מנגו – הוא היה טרי מאד ובמרקם מושלם! למילוי היה טעם חמאתי ומתובלן של מנגו בשל.

חובה לאוהבי המנגו! (מי לא אוהב מנגו?)

תחנה שלישית: שוקולטייר Patrick Roger

חנות יפהפייה. בכל עונה הוא מעצב את החנות בצורה שונה.

הפעם קידם את פנינו פסל שוקולד ענק של שני היפופוטמים שמגיחים מהמים – מרשים.

קנינו – בשביל לאכול בהמשך – גם לנו יש גבול…

מאפה תפוחים: בצק עלים מושלם עם מילוי תפוחים וקינמון עסיסי ומלטף,

מתוק בדיוק במידה, על הבצק – סוכר שמתפצפץ והופך כל ביס לקראנצ'י ופריך. פשוט תענוג. אחד הטובים!

שוב אין מילים בעברית שיתארו את כל קשת הטעמים שחווינו בימים האלה, אז תסלחו לי אם אגלוש לרומנטיות ומטאפורות לעתים.

בנוסף אכלנו מאפה קרם שקדים, גם הוא מבצק עלים פריך המעוצב כמניפה.

מילוי השקדים היה סמיך ואינטנסיבי עם צימוקים שהושרו ברום, טעמים מאד מיוחדים וחדשים.

תחנה שניה: פטיסרי Hugo et Victor
גם כאן יש קונדיטור שרואה את עצמו כאמן רציני (אסור לצלם :(  – כמובן שהגנבנו כמה תמונות בחשאי)
עם קולקציות לפי עונות השנה. קנינו עוד שני עוגות יפהפיות ושמנו פנינו לשדרה-

רליג'יוז תאנים – ב"טופ פייב" בכל הסופ"ש – פשוט מושלם – כמו לנגוס בתאנה טרייה וריחנית.

>בצק פריך וטרי ובפנים קרם תאנים נימוח ועדין, ועוד ביס פנימי של ריבת תאנים עסיסית.

השמש מסנוורת והחיך מתענג. אם זה בעונה – אל תפספסו.

אז מה קנינו בפטריק רוג׳ר Patrick Roger?

פסל מרציפן שובב שלא מסגיר את תכולתו והתגלה כמדהים –

>מרציפן שוקולדי ממולא קרם נוגט רך עם אגוזי מקדמיה בפנים. גרסה מתוחכמת ומענגת של פררו-רושה.

ופרלין שוקולד-צ'יטרון-בזיליקום שהיה לו טעם של סלט… בא נגיד – אפשר לוותר עליו.

תחנה רביעית: פטיסרי ושוקולטייר יפני מפורסם – Sadaharu Aoki

חנות פיצפונת אך מקסימה – אסור לצלם :(

קנינו ולקחנו איתנו לזלול בגני טולרי הקרובים (אם יש שמש – אל תפספסו)

אקלייר שומשום שחור –  שטעם המילוי שלו מזכיר טחינה גולמית. עבורנו זהו טעם מוכר שמעלה חיוך.

מרקם המילוי היה סמיך ועשיר, מאד מרוכז, לא מתוק מידי, מאד טעים. אחותי התעלפה, אני קצת פחות.

ומילפיי קרמל ותה ירוק (מאשה) עם טעמים מאד מיוחדים ולא מוכרים. עלי המילפיי היו פריכים ומעולים,
למילוי הייתה מרירות מפתיעה ומעניינת. צרפת פוגשת את יפן.

אחותי היא חובבת פיננסיירים מושבעת ולא יכולה להניח אף פיננסייר מאחור…
קנינו שם גם פיננסיירים של שומשום שחור שהיה אינטנסיבי, עשיר ומאד טעים.

משם – צעידה קצרה וכבר עמדנו בתור אצל המאסטר/אלוהים/האחד והיחיד – פייר ארמה Pierre Herme
כיוון שידענו שנגיע למחרת לסניף השני שלו (ספויילר: אכזבה) קנינו "רק" את עוגת הדזייר האייקונית וקרואסון וורדים.

בטח אתם שואלים איך יתכן שבשלב הזה אנחנו יכולות לאכול עוד משהו?!

ובכן אתם צודקים, כבר רצינו למות, ולקחנו איתנו את השלל לאכול בחדר, אחרי שנתרענן עם איזה סנדוויץ' מלוח במיוחד.

עוגת Desire – הבסיס הוא טארט פריך מעולה, בטעם חמאתי קרמלי ומתוק

מעליו שכבת עוגת ספוג עדינה, המעטפת היא קרם לימון במרקם מעט ג'לטיני ובמרכז ג'לי מרוכז של תותים.

מעל הכל יש ציפוי אבקתי ועדין של גרידת ליים וכמה תותי יער (חסרי טעם) לקישוט.

כבר אכלנו עוגות טובות יותר של ארמה, אך גם זו הייתה טובה.

קרואסון איספאהן (וורדים) – עשרות רבות של מילים כבר נכתבו על הקרואסון הזה – מה אוכל להוסיף?

זה כנראה הדבר הטעים ביותר שאכלתי מימי… נשמע לכם מוגזם – אני יודעת… אבל זו האמת.

איך הוא עושה את זה? מה יכול להיות כ"כ מושלם ומרגש? העושר החמאתי של של הבצק?

הזיגוג המושלם למעלה של עלי הוורדים הפריכים המסוכרים? ואולי הקרם וורדים הכל כך מאוזן ועדין שיש בפנים.

תשמעו – הקרואסון הזה לבדו שווה כרטיס טיסה.

יום שלישי של פריז – תופסים את המטרו לפושון Fauchon
מוסד קולינרי מפורסם ובצדק. תמצאו פה הכל – מפסטה ותה דרך מקרונים ועד סלמון טרי ופואה-גרה.

המקום מחולק לחנות עצומה למוצרים "יבשים" שם עשרות תיירים במבט מבולבל מעמיסים מתנות ומגדנות בסלסלות.

ועוד מעדניה-קפה-מאפייה, שאפשר בה גם לשבת ולזלול מאפים טריים עם שוקולה-שו (שוקו חם).

אז מה לדעתכם עשינו?

כיוון שעוד היה אזור הבוקר, התחלנו בסנדוויצ'ונים קטנים ומפתים:

פרוסות דקות של לחם ירוק (פטרוזיליה?) עם קוביות סלמון ומנגו באיולי עדין. פשוט שערורייה כמה זה טעים ויקר…

אכלנו גם אקלר ממולא שוקולד שהיה מאד עשיר וכבד,
מאד שוקולדי לכיוון ה80% מוצקי קקאו – לחובבי הז'אנר, אבל בהחלט טעים מאד.

לפני שיצאנו הצטיידנו בלחמניית פרמזן ועגבניות מיובשות ולחמניית צימוקים… כי אי אפשר לעזוב בלי קצת לחם בתיק…

כעבור כמה שעות במלון – זו התגלתה כקנייה הטובה ביותר! כמה רצינו עוד לחמניות טעימות כאלה!

הן פשוט היו מוש-ל-מות. בפעם הבאה…

כמה פסיעות מפושון – Hediard – עוד מוסד קולינרי מפורסם.

אם אתם כבר בפושון – תיכנסו להציץ בחיים של הצרפתיים העשירים.

בשלב הזה כבר היה גשם שוטף ואנחנו דילגנו בין השלוליות ל – לאדורה Laduree

התור היה מרשים, וויטרינת העוגות גם – קנינו רליג'יוז ורדים שהיה טעים אך מעט מאכזב.

הבצק לא היה מספיק פריך והמילוי הזכיר קצת מטהר אוויר… ואנחנו כבר טעמנו וורדים בטיול הזה…

למרות הגשם השוצף אנחנו מפלסות דרך לסניף השני של פייר ארמה וכאן יש אכזבה:

בחנות הזו לא מוכרים עוגות, רק מקרונים ושוקולדים :(

טוב-  אז קנינו המון המון המון מקרונים:

קרם ברולה, מנדרינה-שמן זית, קרמל-מומלח, יסמין, לימון-אגוז, חגיגת הדרים, אפרסק-משמש-זעפרן.

כולם מעולים, פריכים ומטריפים. אם אתם דוחקים אותי לפינה אמליץ לכם ללכת על הקרמל המומלח ועל האפרסק-משמש-זעפרן.

הפסקת מלח: ארוחת ערב אכלנו במסעדה פשוט מעולה: Les pappilles,

לפי המלצות רבות שקיבלנו וקראנו. אין לי ספק שאחזור למסעדה הזאת – היה ערב יוצא דופן, האוכל היה כל כך טעים!

מהמרק כרובית המענג, דרך הברווז והירקות והסיום המדהים של פנה קוטה בננה – שכמה שלא אתאר – לא אצליח לקלוע – פשוט קינוח מדהים.

ליקקנו את הכוסות ורצינו עוד.

למסעדה יש תפריט פיקס לכל ערב ולכן היא לא מתאימה לאנשים בררנים ולא זורמים.

אבל אם אתם כן – תזמינו מקומות מראש ותקחו מונית הלוך וחזור – כי היא לא קרובה לשום דבר.

וכך הגענו ליום האחרון – היום העצוב ביותר – גם יום ראשון והכל סגור – גם יורד גשם ללא הפסקה

וגם – חוזרים הביתה. מצד שני הגעגועים לפיצים שנשארו בארץ כבר רבים. 

מי שעוקב קצת בפייסבוק ראה שמיקמתי את המלון כך שיהיה מרחק הליכה מ – Pain de Sucre

אך רק ביום האחרון הצלחנו להגיע לשם.

המקום שופץ וחולק למאפייה-מעדנייה וחנות פטיסרי מפונפנת וחדשה – אך הידד – מקומות ישיבה!

בחוץ יש גשם – זוכרים?

בחרנו לאכול טארט תאנים שקרץ לנו מהוויטרינה ואקלר ציטרון שנבחר אחרי ששני מתחריו נפסלו.

הטארט היה מקסים ומפתיע! מתוק יותר מחבריו הצרפתיים, מילוי נימוח של תאנים, בצק קרמלי עשיר בחמאה ולמעלה פרוסות תאנים מזוגגות. תענוג.

האקלר היה פחות מלהיב, אם כי המילוי היה מקורי ונעים.

יכול להיות שסיימנו?
* * * * *
לסיכום ובקיצור : סעו לפריז!

עכשיו קצת קר – חכו למאי.

אני חייבת להודות לכמה בלוגים שסביבם בנינו את הטיול הזה:

!בלוג למכורים בלבד – Paris  Patisseries

המצויינת – Paris chez Sharon 

ברור… David Lebovitz

בצק אלים – פוסטים מיוחדים על פריז

וגם ל Zaftig שנתנה לי כמה המלצות מועילות

ושלא תגידו שלא מצאתם: